רוזנברג נ' היחידה שרותי אבטחה בע"מ ואח'

החלטה

המשיב 1 (להלן: "המשיב") הגיש המרצת פתיחה כנגד המבקש והמשיבים 2-3. בהמרצת הפתיחה התבקשו ארבעה סעדים: "א. להצהיר כי המסמך שכותרתו "זכרון דברים" מיום 20/10/06 הינו הסכם תקף ומחייב; ב. להורות לרשם החברות להסיר רישומו של המבקש ממרשם בעלי המניות אצל המשיבה 1". אציין כי הסעד המבוקש בסעיף ג' הינו סעד "סל" – ליתן כל סעד שבית משפט מוצא לנכון, וסעד ד' הינו השתת הוצאות משפט.

המבקש הגיש בקשה לסילוק התובענה על הסף. לטענת המבקש, הסעדים המבוקשים בסעיפים א' וב' אינם מצויים בסמכות העניינית של בית משפט זה, אלא בסמכותו של בית המשפט המחוזי. לעניין אכיפת זיכרון הדברים טען המבקש כי לא נערכה שומה של ההסכם ולא ניתן לכמת את שוויו של אותו הסכם, לכן הסמכות מסורה לבית המשפט המחוזי, מכוח סעיף 40 (2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984.

לעניין הסרת השם ממרשם בעלי המניות טען ב"כ המבקש בעת הדיון שהתקיים ביום 19/10/10 כי מדובר בסעד מכוח חוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן : "חוק החברות") והסמכות מסורה לבית המשפט המחוזי. המבקש העלה בבקשתו טענה נוספת בעניין הליך תלוי ועומד, אליה התייחסתי בדיון הנ"ל והיא אינה דורשת הכרעה במסגרת החלטה זו.

ב"כ המשיב בקשה לדחות את הבקשה לסילוק על הסף. לשיטתה, תמורת זיכרון הדברים נקובה בו – 10 ₪, ולכן מדובר בסכום שהינו בסמכות בית המשפט השלום. לעניין מתן הסרת השם ממרשם בעלי המניות, טענה ב"כ המשיב שהדבר מצוי בסמכותו של בית משפט זה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, קובעת אני כי דין הבקשה להתקבל.

סעיף 134 לחוק החברות קובע: "רשום אדם במרשם בעלי המניות בלא שהוא זכאי לכך, או שאינו רשום במרשם האמור אף שהוא זכאי לכך, או שהרישום אינו מלא או מדויק, והחברה סירבה לתקן את הטעון תיקון, רשאי בית המשפט לבקשת הנפגע או כל בעל מניה בחברה לתת כל סעד הנראה לו מתאים, בנסיבות הענין, לרבות תיקון המרשם". בית משפט מוגדר בסעיף ההגדרות כבית המשפט המחוזי.

במקרה שלפנינו, החברה הינה אחת הנתבעות. החברה לא הגישה כתב הגנה ולא מילאה אחר המבוקש על ידי המשיב, לכן בשלו התנאים לפנות בסעד המבוקש – אולם הגורם המוסמך לדון בכך הינו בית המשפט המחוזי, ראו בעניין זה ה"פ 7264-08 אגודה שיתופית גני הדר כפר שיתופי בע"מ נ' גדעון הר-נוי ואח' (2010) פורסם במאגרים.

מכאן – שהסעד המבוקש בסעיף ב' להמרצת הפתיחה אינו בסמכותו של בית משפט זה.

לגבי הסעד המבוקש בסעיף א' להמרצת הפתיחה – גם בעניין זה סבורני שהדין עם ב"כ המבקש. הסעד המבוקש הינו אכיפת ההסכם וההצהרה כי הוא תקף, ולא מבוקש לחייב בתשלום התמורה בסך 10 ₪. המשמעות הכספית של אכיפת ההסכם אינה ידועה – זיכרון הדברים כולל הוראה בזו הלשון : "הקונים לוקחים על עצמם את כל התחייבויות והזכויות על עצמם". בהעדר שומה, ומשלא נתבקש סעד כספי אלא סעד הצהרתי לאכיפת זיכרון הדברים, יש לקבוע שהסמכות מסורה לבית המשפט המחוזי, מכוח סמכותו השיורית. במאמר מוסגר אציין כי גם אם הייתי קובעת שסעד א' הינו בסמכות בית משפט זה, הרי לא ניתן היה להעניק את הסעד האופרטיבי המתבקש – הסרת השם ממרשם בעלי מניות. כידוע על פי ההלכה, אין מקום להעניק סעד הצהרתי מקום שניתן לבקש סעד אופרטיבי ולכן בכל מקרה סבורה אני כי לא היה מקום לדון בהמרצת הפתיחה, לאחר שהסעד האופרטיבי שהתבקש בה במסגרת סעיף ב' לסעדים אינו מצוי בסמכות בית משפט זה.

לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת. אני מורה על העברת הדיון בהמרצת הפתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

המשיב ישלם למבקש סך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כהוצאות הבקשה.

ניתנה היום, י"א חשון תשע"א, 19 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: